"אני אדם…" למה הכותרות שאנו שמים על עצמנו כל כך מגבילות אותנו?

"ככה אני״ ״תמיד אני ככה״ צמד מילים שמוכר לך?

ההצמדות לתכונה או הרגשה או תחושה בנו- מגבילה אותנו.

אני לחוצה מהפגישה הזו.

אני אדם עצבני.

אני עצלן.ית.

אני אדם אמפטי.ת

במשך היום יום יש אצלנו רגשות ותחושות שעולות ויורדות ולפעמים אנחנו נוטים למהר ללבוש את אותה רגש או תחושה על כל הגוף או כל עולמנו על ידי שיח פנימי, כמו:

אני כועס.ת/ עצוב.ה/ כבד.ה

אני רוצה להציע שינוי קטן בניסוח, שעושה שנוי גדול בפנים:

1. יש משהו בי חלק שמרגיש____כרגע.

2. אני שם.ה לב שמשהו בי ____עכשיו.

חשוב לי שנבין, זה לא ממקום של להקטין את התחושה או את הרגש, זה ממקום שה׳אני׳ שלי הוא גדול יותר מתחושה או רגש אחד בודד.

כשאנחנו ההרגשה, אנחנו בעצם מתערבבים עם זה

והדבר הכמעט בטוח שיקרה עם הערבוב הזה, ברגע שאני והרגש הוא אחד – זו תקיעות.

אלא אם אני מניחה את אותו רגש כחלק בי ששם לב שיש הרגשה כזו , זאת אומרת שאני שמה את הרגש או התחושה במרחק ממני, אבל במרחק שאני יכולה להיות איתה בקשר

לא בהזדהות או ניתוק.

אלא בקבלה, סבלנות, פתיחות והתרווחות.