Runner's high

מושג המתאר חוויה המיוחסת בדרך כלל להתפרצות של אנדורפינים ששוחררו במהלך ריצה.
אבל האם באמת עומס אנדורפינים הוא מה שגורם לנו להרגשת "היי" או אולי זה בכלל משהו אחר?

דיוויד לינדן פרופ' למדעי המוח מחלק את תופעת "runner's high " לשניים:
-מה קורה לגוף ?🚶‍♂️- מה קורה למוח ?🧠 –
כאשר מתחילים בריצה, נדרשת אדפטציה של הגוף:
הנשימה עשויה להיות כבדה, הדופק מתחיל להאיץ, כאשר הלב שואב דם בעוצמה רבה יותר, כדי להעביר אותו יחד עם חמצן לשרירים ולמוח.

כשאנחנו מתחילים לרוץ🏃‍♂️
משתחררים הורמונים הנקראים אנדורפינים->
הסם הטבעי של הרצים 💊
הם אלה שגורמים לתופעה, שכל רץ, מתחיל או מנוסה מכיר: “runner’s high” = זהו מצב קצר ואופורי מאוד, לאחר אימון אינטנסיבי…

אז איך תסבירו את זה, שרצים מרגישים לפעמים "סחוטים" בסוף האימון?
אף על פי שאנדורפינים עוזרים למנוע מהשרירים לחוש כאב, הם לא בהכרח תורמים לתחושה אופורית, או לשינוי מצב רוח.

מחקרים מראים, כי אנדורפינים אינם עוברים את מחסום הדם-מוח.
התחושה האופורית אחרי הריצה יכולה להיגרם כתוצאה מאנדוקנבינואידים – שהם חומרים הדומים לקנאביס, אך ​​מיוצרים באופן טבעי על ידי הגוף.

פעילות גופנית מגבירה את רמות האנדוקנבינואידים בזרם הדם (ע"פ פרופ' לינדן).
בניגוד לאנדורפינים, אנדוקנבינואידים יכולים לנוע בקלות דרך המחסום התאי המפריד בין זרם הדם למוח וכך משפרים את מצב הרוח והשפעות פסיכואקטיביות – כמו הפחתת חרדה ותחושת רוגע🧘‍♂️.

היתרונות הפסיכולוגיים לא פוסקים כשהריצה מסתיימת: פעילות גופנית לב וכלי דם סדירה, יכולה לעורר יצירה של כלי דם חדשים להזנת המוח.
פעילות גופנית עשויה גם לייצר תאי מוח חדשים, מה שעשוי להוביל לשיפור בביצועי המוח ולמנוע ירידה קוגניטיבית.
לפעילות גופנית יש השפעה דרמטית נגד דיכאון. בנוסף, ההיפוקמפוס – החלק במוח הקשור לזיכרון ולמידה – גדל בנפחו במוחם של רצים קבועים.

ישנם יתרונות פסיכולוגיים נוספים:
✅ שיפור זיכרון העבודה והמיקוד
✅ יכולת מעבר וריבוי משימות טובה יותר
✅ מצב רוח מרומם.

בקיצור, ע"י הפיכת ריצה לחלק קבוע מהשגרה שלך, את/ה עומד/ת להרוויח הרבה יותר מרווח פיזי.
ע"פ מחקרים רבים, פעילות גופנית מרצון, היא הדבר היחיד והטוב ביותר! שאפשר לעשות כדי להאט את הירידה הקוגניטיבית הנלווית להזדקנות.